February Album Collage

בעידן הדיגיטלי, כשהתרבות עברה הַפְרָטָה וכל אחד יכול ליצור, להקליט ולהפיץ, המאזין הממוצע הוא כמו ילד שאבד ביער אינסופי. כל כך הרבה מוזיקה חדשה תוקפת אותנו בכל רגע נתון ומה שהיה חם אתמול היום כבר קפוא. בתהליך המסחרר הזה נפגעים הרבה עוברי אורח תמימים שהפשע היחיד שלהם הוא שלא בלטו או שווקו מספיק. לכן גייסנו את מיטב עכברי המוזיקה שלנו כדי שיראו לכם את הדרך לאלבומים, שירים, להקות ויוצרים/ת שפספסתם או פספסו אתכם ב-100+ שנים של מוזיקה מוקלטת. במקום להמליץ לכם על מה שחדש, אנחנו כאן להמליץ לכם על מה שנשכח.

(Ásgeir Trausti – In the Silence (2014

דפנה ויינרב | קצה הקרחון | ב' 17:00

איסלנד תמיד סימלה עבורי את הלא מושג. נופיה מעולם לא שיקפו את הטבע הבנאלי, אנשיה מעולם לא שיקפו את האנושות כפי שהכרתי וידעתי, שפתה תמיד הייתה על גבול החלל אבל המוזיקה, שמופקת מענן ונטיף קרח, תמיד לקחה אותי אל מעבר ללא נודע. אחת הדוגמאות הבולטות לדימויים אלו, הוא המוזיקאי האיסלנדי אאוסגר (טראוצי) והאלבום הראשון שלו, In the Silence, ששוחרר לראשונה באיסלנדית והיה לאלבום המקומי הנמכר ביותר באיסלנד. אאוסגר הוא מהיוצרים שקשה להישאר אדישים אליהם. פופ עמום בשילוב פולק צלול, חלומי וסוחף לעולם מקביל, עשוי הרים וגבעות, אשר כתב אאוסגר ביחד עם אביו. בולטים באלבום הם King and Cross, שיר פופ קליל ולא מתיימר שגם זכה לשני קליפים יצירתיים במיוחד, אינדי פולק עוצמתי בדמות Torrent, והבלדה המרגשת Going home (שיר הפתיחה של "קצה הקרחון"). עם צלילים מדוייקים וקול של מלאך, אאוסגר כאן כדי להשאר.

(Harry Manx – Dog My Cat (2001

גיא אביטל | תחנות רוח | א' 17:00

אני נשען אחורה על כיסא הנדנדה בדרום החם של ארצות הברית ומסביבי השדות המצהיבים כשלפתע אני מסתנוור מהשמש וברגע אחד הנוף מחליף צבעיו לירוק ולבן ואני מוצא את עצמי על פסגת הר בהודו. כך נשמע אלבום הבכורה "Dog My Cat" של הארי מנקס, מסע בין נופים ריחות וטעמים. מנקס מנגן על מספר כלים אקוסטיים ביניהם גיטרה אקוסטית, מפוחית, בנג'ו וגיטרת סלייד מיוחדת (הכלאה של גיטרה וסיטאר הודי), עליה למד לנגן במשך חמש שנים אצל וישווה מוהאן בהאט. המוזיקה של מנקס היא כמו הגיטרה המיוחדת שלו, שילוב בין הבלוז לראגה ההודי אבל היא גם יותר מזה כי הוא יותר מזה, יליד האי מאן, שגדל בקנדה אבל עבד שנים באירופה ויפן וכאמור למד אצל המאסטר ההודי. בקיצור, מדריך טוב למסע עולמי.

(Atmosphere – Lucy Ford (2001

תומר גרשנמן | ג'יגה ג'וס | ד' 19:00

ההרכב Atmosphere (הראפר Slug והמפיק Ant), אמנם כבר לא יזכו להצלחה בקנה מידה של קנייה ווסט או של הרכבים קלאסיים כמו אאוטקאסט והפוג'יז, אבל אי אפשר לומר שמדובר בעוד הרכב אנדרגראונד כושל. סלאג, וחברת התקליטים שהקים Rhymesayers, הם הפנים של האנדרגראונד היפ הופ (וההיפ הופ במדינת מינסוטה כולה). ב-2001, לעומת זאת, מדובר היה עדיין בהרכב אנדרגראונד אלמוני למדי, בטח בישראל. בפברואר של אותה שנה, הצמד שחרר את האלבום Lucy Ford, שאיגד מספר EP's קצרים. מדובר באלבום נהדר של היפ הופ וניתן למצוא בו מנעד רחב של רגשות ונושאים: סיפור על יום מדוכדך, אהבה ותסכול במערכת היחסים עם אמא והמון הערצה לנשים, במיוחד בשיר The Woman With the Tattooed Hands. האלבום לא בדיוק "נשכח" וההרכב עדיין מבצע שירים מתוכו בהופעות, אבל עבור מאזינים כאן בארץ שלא זכו להיחשף אליו, זוהי הזדמנות נהדרת להכיר הרכב נהדר ביצירה כנה וחדה הביעה פגיעות ורגישות עוד כשדרייק היה עסוק בתיכון דגראסי (דרך אגב הוא התחיל לשחק בסדרה ב-2001). אם כבר Slug עסקינן אז אתם מוזמנים להאזין לראיון איתו ב-ג'יגה ג'וס.

(The Narcycist – Nargisee (2014

איבון סאבא | The Bridge | א' 13:00

יאסין אסליימן הידוע בכינויו הנרקסיסט, או כפי שהוא ידוע בעולם הערבי Al Nargisee, הוא עיתונאי ופרופסור עיראקי-קנדי וגם אחד הראפרים המובילים בסצנת היפ הופ הערבית. המוזיקה שלו היא לרוב באנגלית אך בעלת קצב ואווירה ערבית. בין אם זה הקצב או הטקסטים הוא לא שוכח ולא נותן לשכוח את השורשים שלו ומניין הוא בא (בסרה, עיראק). באלבומו הראשון בערבית, הנרקסיסט מסמפל משוררים עיראקים ומצליח לחשוף את המאזין למורכבות של הזהות שלו שטומנת בחובה את העבר והווה.

(The Modern Lovers – The Modern Lovers (1976

דניאל ליסנר | הקוצב |  ב' 19:00

על פניו מדובר בעוד אלבום בסצנת הפאנק שיצא בשנת 76', השנה בה פרץ הפאנק בניו יורק. אבל  החומרים באלבום הוקלטו בין השנים 71' ל-73' בניצוחו של ג'ון קייל והלהקה הוקמה כבר ב-1970 על ידי ג'ונתן ריצ'מן, מעריץ נלהב של ה-Velvet Underground (הלהקה של קייל), שפיתח את הסאונד שלהם לכיוון חדש. החומרים של ה-Lovers הקדימו את זמנם, נשארו חדשניים אפילו בשנת 1976 והשפיע על להקות רבות כמו ה-Sex Pistols ו-Television Personalities. יש משהו מיוחד בפשטות של האלבום הזה שהופך אותו לעל זמני, ותמיד רלוונטי, ולכן קשה למקם אותו על ציר הזמן. למרות שהוא קצת נשכח והלהקה התפרקה לפני צאת האלבום, מדובר באחד האלבומים המשפיעים ביותר על התפתחות המוזיקה האלטרנטיבית ואחד האלבומים האהובים עלי באופן אישי.

(Damin "Jr. Gong" Marley – Mr. Marley (1996

תומר פרישמן | ג'ופרו | א' 23:00

כן דמיאן מארלי הוא לא שם נשכח, אבל האלבום בכורה הזה כבר בן 21 והוא ראוי לתשומת ליבכם המחודשת. האלבום, הוא יותר מאלבום בכורה – הוא מסמל את המעבר של בן הזקונים של בוב מארלי מנער לבגרות. עוד לפני שמאזינים לאלבום, העטיפה אומרת הכל: בתמונה רואים את בוב מחזיק את דמיאן התינוק כפי שהניפו את גור האריות, סימבה בסרט "מלך האריות". מרבית האלבום נעשה בהשראת אביו, והוא מכיל לא מעט טקסטים של בוב, לצד ליריקה מחאתית בסגנון ה-Deejay הג'מייקני. הלחנים נעים בין צלילים שמזכירים יותר את ההרכב "זיגי והמלודי מייקרס", שם החל את הקריירה המוזיקלית שלו, לבין סגנון הדאנסהול שדמיאן כל כך נמשך אליו. השחרור מה"ניסיון" ללכת בדרכו של אבא, כפי ששאר ילדיו ניסו, ולעשות את מה שהוא מאמין בו ואוהב – מוזיקת הדאנסהול, הפכה אותו מג'וניור לסניור.

(Livin' Blues – Blue Breeze (1976

תומר מולוידזון | תקשיבו שנייה | ד' 16:00

לכל ילד שנולד בשנות ה-80, היה בבית ארון שאף אחד לא נגע בו, ארון מלא אבק שבתוכו טמון אוצר: תקליטים! ברוב המקרים כבר לא היה פטיפון באזור או שהוא לא עבד. כך לפחות היה במקרה שלי וביום שפתחתי את הארון פיתחתי אובססיה לתקליטים האלו על אף שלא יכולתי לשמוע אותם. תמיד בהיתי בהם ודמיינתי איזו מוזיקה מסתתרת מאחורי העטיפות הצבעוניות. עד שיום אחד זה קרה! האינטרנט נכנס לחיינו ולאט לאט, הצלחתי לשמוע לפחות רצועות בודדות מהאוצרות האלו. אחד מהם היה התקליט הנ"ל ועליו הכיתוב בעברית "להקת בלוז חי ולהיטם שיילינה". כמה פינטזתי על שיילינה הזו וכמה לא התאכזבתי כשסוף סוף שמעתי אותה. היום כבר יש לי פטיפון והתקליט עדיין אצלי, כולו טוב אבל שיילינה היא הסיבה למסיבה ואם יש משהו שהאינטרנט באמת לקח לנו, זה את הדמיון.

מזל ירח
עטיפות אלבומים בלתי נשכחים מאי

לחץ כאן כדי להשאיר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

אתה יכול להשתמש בתגיות הבאות בתגובתך:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>