lisner_sikum

למעלה ממאה אלבומים ואלפי שירים שמעתי במשך השנה החולפת. מידי שבת הסתגרתי במשך שעות בחדר בבית וחיפשתי מוזיקה חדשה ומרעננת. כל זה מסתכם ב-34 תוכניות רדיו שנקראות "הקוצב" שאותן אני מגיש.  

כתב: דניאל ליסנר

ואלה האלבומים שעשו לי את השנה:

 

The Mountain Goats – Goths

באלבום החדש של להקת האינדי פולק מקליפורניה אין שום גיטרות. במקום זה יש מקהלה, כלי נשיפה והרבה כלי הקשה שהופכים את האלבום הזה למיוחד. האווירה הקודרת מנסה לתפוס נקודת זיכרון מהסצנה הגותית בקליפורניה של שנות  ה-80. John Darnielle סולן הלהקה שמוכר גם כסופר בנוסף להיותו מוזיקאי חווה וכתב באמפתיה על חוויותיו מהתקופה הגותית. מגזינים שונים הכתירו אותו אחד מכותבי השירים הגדולים ביותר בכל הזמנים שעודו בחיים.

Perfume Genius – No Shape

כבר שנים ש-Mike Hadreas הוא אחד המוזיקאים האהובים עלי בעיקר בזכות התעוזה שלו לנסות ולחדש ולא לחזור על עצמו. אני מדמיין אותו כניצן סגור מאוד שבהדרגה נפתח וגם המוזיקה שלו מאוד הבשילה. האלבום הקודם שלו Too Bright הציג משהו שלם יותר עם עצמו ועם היותו הומוסקסואל. ההפקה המוזיקלית של האלבום יוצאת מן הכלל, הסאונד מאתגר ומבחינתי הוא אחד מאלבומי השנה ב-2014. אני שמח שהמגמה הזאת ממשיכה גם באלבום הזה.

Sir Was – Digging A Tunnel

אלבום הבכורה של היוצר השבדי Joel Wästberg נגן ג'אז בהכשרתו שניגן יחד עם Junip ו- Jose Gonzalez. הוא נמנע מהוצאת האלבום במשך שנים בגלל פחדים שלו מהתוצאה והשנה סוף סוף האלבום יוצא בלייבל הגרמני City Slag. שילוב מופלא חוצה ז'אנרים- ג'אז, מוזיקה אלקטרונית, היפ הופ (ואפילו יש כאן חמת חלילים).

David Allred – In A Town You Wouldn't Know

אלבום קטן ואינטימי של עוד יוצר מפורטלנד הפעם פרויקט DIY אנונימי מאוד. האמת שאין אפילו פיסת מידע עליו באינטרנט חוץ מהעובדה שהוא מנגן על כל הכלים באלבום ושיש משהו במוזיקה שהוא יוצר שפשוט מושך אותי אליה שוב ושוב.

Midwife – Like Author, Like Daughter

לחקור את גבולות המינימליזם בעזרת Drone-pop על-טבעי כך תיארה היוצרת Madeline Johnston את הפרויקט החדש שלה Midwife. מוזיקה עוצמתית עטופה בשכבות מענגות של דיסטורשיין ושירה מתוקה. ללא ספק אחד הגילויים היותר משמחים של השנה.

Foxygen -Hang

האלבום האחרון של Foxygen מ-2014 היה אחד האכזבות שלי באותה השנה. בלי הרבה ציפיות הקשבתי לאלבום החדש שיצא בינואר והם הצליחו להחזיר לי את האמון בהם. אלבום בן 35 דקות שכולו כיף אחד גדול כמו שהם יודעים לעשות. הפעם בתוספת 40 נגנים שמלווים אותם. כן 40 נגנים!

Father John Misty – Pure Comedy

מה כבר לא נאמר על האלבום המשובח הזה? אם יש אלבום שמגיע לו להופיע ברשימות סיכום השנה של המגזינים הגדולים זה האלבום. יצירה פיוטית ביקורתית שבה  Josh Tillman תוקף בצורה מעניינת את הדרך שבה חיה החברה בת ימינו. אלבום חובה!

Mount Eerie – A Crow Looked At Me

תוך כדי צעידה בדרך לעבודה הקשבתי לאלבום הזה . כשהגעתי הרגשתי תחושת מחנק. Mount Eerie שם הפרויקט של Phil Elverum (לשעבר The Microphones) נכתב בעקבות מות אישתו. מאוגוסט עד דצמבר 2016 הוא הקליט בחדר שבו נהגה אשתו לנגן. האלבום מתאר את הרגשות שעלו בו ואיך התמודד עם מותה. מדובר בתיעוד רשמקולי חשוף ומרגש ביותר.

King Gizzard & the Lizard Wizard – Polygondwanaland

הלהקה האוסטרלית אחראית לאחד האירועים הכי מטורפים שקרו אי פעם במוזיקה האלטרנטיבית. בתחילת השנה הם הצהירו שיוציאו עד סוף השנה חמישה אלבומי אולפן. נכון לרגע הזה יצאו ארבעה אך היד עוד נטויה משום שלפני כמה ימים שוחרר שיר חדש כנראה מהאלבום החמישי. האלבום הרביעי הוא השלם ביותר יצירתית לדעתי וממנו הכי נהנתי.

Mark Eitzel – Hey Mr. Ferryman

Mark Eitzel הוא סולן להקת ה-Slowcore הוותיקה American Music Club . אלבום עם הרבה נשמה של יוצר ענק עם קול נמוך שממש היה בא לי לשמוע כמותו מתחילת השנה. מומלץ לחובבי Red House Painters.

Raul vignal – The Silver Veil

הכרתי אותו בבלוג איטלקי רנדומאלי, הוא מגיע מליון שבצרפת ויש לו שם שנשמע ספרדי. Raul Vignal הוא יוצר פולק שבלט מעל לכל מוזיקת הפולק ששמעתי השנה. יש לו קול עדין ולא מתחנף, והמוזיקה שהוא יוצר צחורה, נקייה שבה הרבה קטעים אינסטרומנטלים על גבול האילתוריים. ממש פנינה!

 Flotation Toy Warning – The Machine That Made Us

הכרתי אותם בזכות האלבום של Raul vignal משום ששניהם חתומים בלייבל Talitres מצרפת. Flotation Toy Warning להקה אנגלית עם אלבום אחד ברפרטואר  שיצא לפני 13 שנים. מאז הלהקה לא יצרה דבר אבל גם לא דיווחה על פירוק. השנה הוציאה יצירה שלמה ונהדרת שלא הייתה מביישת שום להקת chamber pop פעילה בתעשייה. מוזיקה רפטטיבית עם נגיעות אלקטרוניות, וקולו העמוק של סולן הלהקה Paul Carter הופכים את האלבום הזה לעוד פנינה יוצאת דופן.

The Afghan Whigs – In spades

The Afghan Whigs התפרקו בשנת 2001. אחד הקאמבקים הגדולים ביותר של העשור שייך ללהקה הזאת, אם כי לאלבום החזרה שלהם יחסתי פחות חשיבות. Greg Dulli הסולן המשיך לנגן בלהקת The Twilight Singers.  בזכות קולו היחודי Dulli גרם לאלבום החדש להישמע כמו רוק אנד רול בועט ורגשי והדמיון בין הלהקות גדל.

Idles – Brutalism

שם האלבום מתאר אותו היטב- 41 דקות של פאנק בריטי מבריסטול. סולן הלהקה Joe Talbot מתעקש שזה לא Post-Punk על אף שיש כאן אלמנטים שנשמעים כך. זה אינטנסיבי, זועם ומלא ביקורת על הממסד. מגיע ל-2017 שנה שבה קרו כל כך הרבה אירועים פוליטיים שנויים במחלוקת, אלבום Punk כזה.

Mogwai – Every Country's Sun

הלהקה האינסטרומנטלית מגלזגו שפעילה בשלושת העשורים האחרונים הוציאה השנה את אלבומה התשיעי. בנוסף חגגה עכשיו 20 שנים לאלבום הבכורה המופתי שלה Mogwai:Young Team. אלבומם האחרון יצא ב-2014 והציג צד אלקטרוני חדש. השנה מצאו איזון בין הסאונד המוכר והאהוב לבין האלמנטים האלקטרונים החדשים. באמצעות היכולות המוזיקליות שלהם הם נעים באלגנטיות בתוך קטעי Noise ו-Ambient משובחים חזרתיים וממכרים, ומצליחים להראות לנו תמונה ציורית דרך הסאונד המורכב הכבד והמלודי שלהם.

 Chelsea Wolfe – Hiss Spun

אני עוקב אחרי Chelsea Wolfe מ-2011 כשהוציאה את האלבום Apokalypsis דום פולק אוונדגרדי במיוחד, מנוכר וקודר. בהמשך הושפעה גם ממוזיקה אלקטרונית ועכשיו בעיקר מ-sludge ו-noise ואפילו black metal. בראיון איתה ציינה כי היא סובלת מהתקפי חרדה ונדודי שינה ושהמוזיקה שלה מושפעת מכך.

John Moreland – Big Bad Luv

John Moreland הוא סינגר סונגרייטר מאוקלאומה המכונה גם  לפעמים הקאנטרימן העצוב. אף כי איני חובב Country, פעם בכמה זמן מגיע אלבום כמו שלו שמספק לי הוכחה שמוזיקה טובה חוצה זאנרים. בתחילת דרכו הוא הרבה  לנגן בלהקות פאנק (אולי בגלל זה יש לי חיבה אליו?) ואז פנה לנגן Country. האלבום הזה הוא פצצה ללב ולנשמה.

ליילי – ליילי

הם הכירו בילדותם בירושלים ופנו לכיוונים שונים לחלוטין. גל תורן הצליח למנף לעצמו את הקריירה בלהקת הפאנק מרסדס בנד וגיא לוי נסע ללמוד גאז' באמסטרדם והתבסס שם כמוזיקאי. למעשה הפרויקט הזה החל לפני כ-15 שנים והתמסמס עד שבשנה האחרונה הבמאי של סדרת הטלוויזיה "אורי ואלה" יובל שפרמן ביקש חומרים מהפרויקט לסדרה וכך גרם לפרויקט לצאת אל הפועל . לחנים נהדרים וטקסטים כנים הופכים את האלבום לאחד האלבומים הישראלים שמגיע להם ללא סופק להיכנס לרשימת סיכומי השנה.

יהוא ירון – אם לא נרקוד לא נבין כלום 

התמודדות עם השגרה הזוגית והחיים בצל מחלת הטרשת הנפוצה שבה חלה בשנים האחרונות הם חלק מהתכנים שעולים באלבומו השלישי והמצוין של יהוא ירון. הכל חשוף וכתוב בשפה הייחודית שלו. בניגוד לאלבום הקודם שהיה מושפע ממוזיקת עבדים שחורה, הפעם נראה כי יהוא ירון הושפע מלהקות Punk ו-New Wave משנות השמונים. שירים כמו "אמור להיות רך" אחד השירים הרונמטים ביותר ששמעתי, "עין תחת עין ולהפך" ו"דברים כבדים כמו כפרה" הם בלתי נשכחים והאלבום בכללו יוצא מן הכלל וראוי להערכה.

הג'ירפות – מי שלא חולם כועס

25 השנים של הג'ירפות מראות שהם הלהקה הישראלית הכי עקבית בתעשיית המוזיקה הישראלית. האלבום החמישי שלהם מברר שאלות קיומיות ומתמודד עם כאב . מה שאני אוהב בכתיבה של גלעד כהנא שהמאזין יכול לפרש את הטקסט שלו בבדרכים שונות. האלבום הזה לא מחאתי כמו קודמו שהושפע מהמחאה החברתית של 2011 אלא מציג טקסטים אישיים יותר. ההפקה המוזיקלית שאותה מוביל סאונד אלקטרוני עדין יוצאת מגדר הרגיל.

AMENRA – MASS VI

להקה בלגית ששרה בפלמית וגם בצרפתית. מזה 14 שנים היא מוצאה סידרה של אלבומים שמכונים בשם Mass. זהו השישי בסדרה. שעה של חומר שחור, כל כך שחור שקשה לראות  את האור בקצה השני. יש כאן Doom/Post metal עוצמתי, כבד, אינטנסיבי, לפעמים ברוטאלי וגם רגעים מלודיים שגורמים לי לתחושות קיצוניות . לחובבי Isis  ו-Neurosis.

Wear Your Wounds – WYW

זו בהחלט השנה של Jacob Bannon סולן להקת Metalcore הוותיקה Converge שהוציאה השנה אלבום אחרי 5 שנים של שקט וזכתה לאהדת מגזיני המטאל הגדולים. בנוסף לכך רציתי להמליץ על פרויקט הסולו החדש שלו שנקרא Wear Your Wounds. פסנתר ואלקטרוניקה עדינים מלווים את קולו שלפעמים נשמע צווחני ולפעמים נשמע עטוף באפקטים לצד רגעים אינסטרומנטלים כבדים שנשמעים כמו  Noise\shoegaze.

Planning for Burial – Below the House

קור קיצוני, ים סמים ואלכוהול  ושקיעה במלנכוליה. זו הייתה סביבת העבודה של Thom Wasluck לקראת הפקת האלבום החדש. האלבום יצא בתקופה שבו הוא נאלץ לחזור לבית הוריו בפנסילבניה והדבר השפיע על הסאונד באלבום. Shoegaze מקפיא עצמות ממחיש את סביבת העבודה הזאת. *בונוס – בנוסף היה שותף השנה בעוד אלבום מעניין של הלהקה Sannhet בשם So Numb גם שווה שמיעה.

B Boys – Dada

פוסט-פאנק חברים פוסט-פאנק! B Boys מברוקלין מסתמנים כדבר החם הבא בסצנה יחד עם Parquet Courts שאיתם הם יוצאים לסיבוב הופעות. שם האלבום והעטיפה מסגירים את ההשפעה הברורה שיש  ל-WIRE  עליהם. Dada שם האלבום הייתה תנועה שWIRE העריצו והעטיפה גם היא מזכירה את עטיפת האלבום "154" של WIRE. אלבום מלא אנרגיה.



קרדיט תמונה: דניאל ליסנר

cover_pink_flag
beyonce and jay z

לחץ כאן כדי להשאיר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

אתה יכול להשתמש בתגיות הבאות בתגובתך:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>