hakotzev_lisner212

קוצב דפיקות הלב הרשמי של עולם המוזיקה, כל מה שחדש ובועט עם בן שרוני.

» להאזנה לתכנית המלאה:

  1. The Breeders – All Nerve – סופסוף הוא הגיע, האלבום החדש של הבריידרס. והוא יוצא, כאמור, בלייבל 4AD, הפעיל מאוד לאחרונה. הרכב הרוק, שהמוכרת שבו היא קים דיל מהפיקסיז, הוא אלבומם החמישי של הלהקה אחרי הפסקה של עשר שנים. יותר מזה, ההרכב הנוכחי של הלהקה לא ניגן יחד מאז 93׳. על אף הקשיים שאולי יכלו להתעורר, מחיבור מחדש של הרכב ישן חדש (בכל זאת עברו 25 שנה מהפעם האחרונה), האלבום מנפק הרבה מאוד רגעי התעלות. אז אחרי שהם שחררו שלושה סינגלים, הגיע הזמן לשמוע אותו.
  2. Albert Hammond jr. – Set To Attack – סינגל חדש לאלברט המונד ג׳וניור מהסטרוקס. הוא יוצא לקראת אלבום סולו שיקרא Francis Trouble. פרשנות האלבום כתהליך ההתגברות על מות אחיו התאום, פרנסיס, מובנת מאליה. אחיו מת בבטן אימו כתוצאה של הפלה טבעית, בעוד אלברט המשיך לחיות. לכן, אומר אלברט, האלבום הוא הומאג׳ הן למותו של אחיו והן ללידתו שלו.
  3. The Voidz – All Worldz are Made Up – דה ווידז, ההרכב של ג׳וליאן קזבלנקס, גם הוא מהסטרוקס, הוציא השבוע סינגל חדש לקראת אלבום שיקרא Virtue. ואת הסינגל הזה מלווה קליפ איטיזי סוריאליסטי. צלילי הLo-Fi, נותנים אווירת שנות השמונים ולי לפחות מזכירים שירים כמו  Video Killed The Radio Star. חבל שהם לא הוציאו את הסינגל על קסטה, זה יכול היה לספק רגע של נוסטלגיה. בלי קשר נדמה שהשניים, קזבלנקס את המונד, נמצאים במין תחרות, משום מה נראה שתמיד כשהאחד משחרר סינגל גם השני מיד עושה זאת. כולנו צריכים לשמוח מהדחיפה הזו שהם נותנים אחד לשני לשחרר דברים חדשים
  4. .Superorganism – Superorganism – It's all Good – בטח כבר שמעתם עליהם, ואם שמעתם אני מניח שזה היה את הסינגל Something For your M.I.N.D. בהרכב יש שמונה חברים, כשהצעירה שבהם היא בחורה יפנית בת 17 שנקראת Orono. חברי ההרכב באים מכל פינה בפלנטה: ניו-זילנד, יפן, ארה״ב, אנגליה ודרום קוריאה, והם ממש דוגמה חיה לגלובליזציה. וכך גם המוזיקה שלהם ששואבת השראה מהסמל לגלובליזציה – האינטרנט. הם יוצרים פופ אלקטרוני מוזר וחד. בעיני האלבום טוב ורוב הסימפולים שמלווים את השירים די מפתיעים, אלו יכולות להיות צעקות רנדומליות או קרקורי צפרדעים, אבל נראה שכמו באינטרנט גם בשירי האלבום, תמיד יש משהו שתופס את האוזן.
  5. Snapped Ankles – CIA Man (NSA Man Violiton) –  The Leaf Label – להקת הפוסט-פאנק הלונדונית מוציאה סינגל חדש. למרות הסינגל לא התבשרנו בינתיים על אלבום שבדרך, וחבל, כי השיר נפלא. השיר הוא רפרנס אחד מתמשך למדיניות המעקב שסוכנויות הביון השונות מפעילות. לטענת עמוד הבנדקאמפ שלהם, בכל פעם שמישהו שומע את השיר המידע שעובר פעיל פילטר שמצלצל בפעמון בבונקר שנמצא מתחת להרי פנסילבניה, כך שעכשיו עוקבים אחריהם מאות סוכנים. או שככה הם לפחות מקווים. הזיה.
  6. Raf Rendell – Stop Lying – Sweet Cheeks – הוא בדיוק חצי  מצמד האינדי הבריטי The 2 Bears, והוא הוציא אלבום סולו בשישי האחרון. הניסיון לשים תווית על האלבום מתברר כלא קל די מהר. רנדל פשוט ורסטילי מדי, מ Every Morning שמזכיר את הביטלס ו Here Comes The Sun, עובר דרך Sweet Cheeks ואווירת הדיסקו ועד  In Control שמסיים את האלבום עם אפלוליות שמייצר הפסנתר. האלבום מעולה ומפתיע, כבר לא ידעתי למה לצפות, עד שבשלב מסוים פשוט חיכיתי לשמוע את שיר הבא.
  7. Seun Kuti, Egypt 80 – Black Times – Coporate Public Control Department – סיון קוטי ממשיך את דרכו של אביו והלהקה שהקים, Egypt 80. ההרכב הנוכחי מוציא אלבום ראשון, שאותו קוטי הפיק ביחד עם הפסנתרן רוברט גלספר. השילוב בין רוק, אפרו-ביט, סול וג׳אז הופך לקצבי ושמח. למרות הוייבים החיוביים שהמוזיקה מעבירה, המילים מספרות סיפור שונה. זהו אלבום מחאה, שקורא לשינוי ושחרור, שיגיעו עם סיום דיכויו של המעמד הנמוך. ״It is an album for anybody  who believes in change and understands the duty we have to rise up and come together. The same oppression felt by workers in Flint, Michigan is gelt by workers in Lagos and Johannesburg.״ נכתב בעמוד הבנד-קאמפ של הלהקה. אותו מסר מרקסיסטי, ״פועלי כל העולם התאחדו״, אבל אני בעד.
  8. Iceage – Painkiller – אז אחרי כמה שבועות של שקט אנחנו שומעים שוב מלהקת הרוק הדנית, Iceage. הסינגל הזה יוצא לקראת אלבום שיקרא Beyondless. בסינגל הם מארחים את זמרת הליווי סקיי פררה וסקציית נשפנים, שמציפים את העיבוד בסאונד שלהם. זה לפעמים מרגיש קצת יותר מדי, אבל לרוב הכל מתחבר למקצב זוהר של רוק אנד רול.
  9. Suuns – Felt – Baseline- הרביעייה הזו ממונטריאול, שבעבר נקראה Zeroes, יוצרת רוק רך ומוזיקה אלקטרונית אפלה שנבנית לאט ומחלחלת מהר. האלבום הזה הוא הרביעי במספר, אבל הראשון מאז שינו את השם. בליל הז׳אנרים שמתערבב לכדי יצירה אחת שלמה בלתי ניתנת להפרדה מרשים. די בדומה לאחד הציטוטים של ליאם אוניל, מתופף ההרכב, המוזיקה שלהם היא אלכימיה נשגבת שנוצרת מקונפליקט בין ז׳אנרים ואדאליזם חולמני.
  10. The Herbaliser – Bring Out The Sound -Over and Over – שמעתי עליהם לראשונה השבוע כשיצא האלבום החדש שלהם Bring Out The Sound. דואו ההיפ-הופ ג׳אז שפועל כעת מלונדון והתחיל בשנות התשעים, כשהאלבום הזה הוא ה12 במספר, ז״א שיש הרבה מה לשמוע. הוא מורכב מ-Ollie Teeba ו- Jack Wherry. האלבום הזה אדיר, רובו אינסטרומנטלי, אבל פה ושם הם מארחים זמרים כמו למשל: Just Jack, מהלהיט הגלגלצי, Starz in their eyes ובין השאר גם את STAC  הבריטית. האלבום בעיני מעולה, ההיפ הופ שמכתיב את הקצב, והפריעות שלו מושלמות. תענוג.
  11. Acollective – Builder's Tea – הקולקטיב חוזרים עם סינגל שני לקראת אלבום חדש, שעתיד לצאת בתחילת חודש אפריל. זהו האלבום הראשון בעידן פוסט-יוסי מזרחי, דניאל שהם ודניאל לוזיה, שלושה משבעת המייסדים, והוא יקרא The Coming of Light. למרות השינויים הרדיקלים שההרכב חווה, הסינגל החדש טוב והוא מצטרף לסינגל הראשון, Circels. חודש מרץ רק התחיל וכבר קיבלנו טעימה, ככה שבטח עוד נשמע מהם החודש.
  12. Harve – Caught Up – סינגל חדש לזמרת בת האלמונית בת ה23. הגעתי אליה דרך התוכנית המצוינת של Mary Anne Hobbs, ברדיו BBC 6. האמת היא שאני לא יודע עליה שום דבר פרט לסינגל הזה. אבל, אני מקווה לשמוע עוד.
  13. Nils Frahm – Spaces – Says – Erased Tapes – התחלנו חודש חדש, ואיתו גם מסורת חדשה. מהיום ובכל חודש נבחן את האמנים של "לייבל החודש", שיהיה ישראלי או בינלאומי, ונשמע שירים של אמן או שניים שחתומים בו. והחודש, אנחנו עם *תופים*, Erased Tapes. אם שמעתם את התכניות האחרונות בטח יכולתם לנחש שזו תהיה הבחירה הראשונה שלי, ואכן לדעתי קורה בלייבל הלונדוני הזה משהו טוב. נילס פראם, שאיתו נתחיל, חתום שם.

נחתכו בעריכה

  1. Shortparis – Shame – להקה רוסית שמותחת מחדש את הקו בין אמנות ומוזיקה. הם מתעסקים באלקטרוניקה אקספרימנטלית, במילים אחרות, הם מנסים לשלב כלים שונים בעשיית המוזיקה. די בדומה ללד זפלין שניגנו על גיטרה חשמלית עם קשת. המוזיקה שלהם לרוב קשוחה, הם לא מנסים לעשות מוזיקה פופלארית אלא באמת לחקור את גבולות המוזיקה. בגלל זה הם גם לא מופיעים במקומות נוחים, אלא מעדיפים לרוב להשתמש בבניינים נטושים, שווה לכם להכנס ליוטיוב ולחפש את אחת ההופעות שלהם, גם אם לא התחברתם למוזיקה. עמודת הBio שלהם בSoundcloud נגמרת כך ״The band broke up in the autumn, 2020, soon after the musicians had fulfilled their ambitions, and had decided to dedicate themselves to farmery." מעניין אם הנבואה הזו תגשים את עצמה.
  2. תמי תות – מה בין נאפולי לבאר שבע – אמנית הספוקן וורד עם אלבום שלישי. זה נראה מובן מאליו שבספוקן וורד המהות היא המילים, אז כן הטקסטים זורמים, צינים, מצחיקים, אפלים, מלאי סטירה. המוזיקה מינימליסטית, כלומר, מוסיפה למקצב הכללי של השירה אבל לא מפריעה למילים לזהור. היכולת לקחת עניינים יומיומיים ואפרוריים כמו מנורת פלורוסנט, ולהפוך אותם למשלים לעולם ומלאו זו נחלתם של גאונים, רק אומר.
  3. אסתר רדא – לבחור שיר – את הזמרת הזו אני חושב שאין צורך להציג, היא פשוט פרצה לתוך החיים שלנו לפני כמה שנים ומאז איאפשר לפספס את הפאנק הג׳אזי שהיא עושה. אסתר רדא תופיע השבוע, 7/3, באברהם הוסטל.
  4.  Jack White – Over and Over and Over – ג׳ק וויט, הרוקיסט שלא נגמר, אותו וויט מה וויט סטרייפס, מוציא סינגל מאלבום חדש שיקרא Boarding House Reach. האלבום יצא ב23 במרץ, וממנו הוא הוציא כבר שלושה סינגלים. האמת היא שמתוך ארבעת הסינגלים שיצאו, מזה הכי פחות התלהבתי. ובגלל זה הוא גם נחתך בעריכה.   
  5. Moby – Everything Was Beautiful, and Nothing Hurt – הוא אלבומו החמישה עשר (!!!) של מובי, המוזיקאי האלקטרוני האמריקאי. באלבום הזה לקונטמפלציה מתלווה גם מלנכולית עולם פוסט-אפוקליפטי. לאווירה הזו מתלווים שמות השירים: The last goodbye או Welcome to hard times. האלבום, בעיני, לא מצליח לשחזר את ההצלחות הקדומות של מובי, חוץ מכמה שירים.

 

קרדיט תמונה: Matthew Potter

hakotzev_lisner212
hakotzev_lisner212

לחץ כאן כדי להשאיר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

אתה יכול להשתמש בתגיות הבאות בתגובתך:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>