מיטב שדרני "קול האוניברסיטה" בוחרים את המוזיקה שעשתה להם את 2023:
עינת סחייק (בלנדר) "!RUSH" של MANESKIN
מאנסקין הלהקה האיטלקית שפרצה לחיינו באירוויזיון 2021 הוציאה השנה את האלבום השלישי והמצוין שלה !RUSH והצליחה לעשות את המעבר מסתם להקה שניצחה באירוויזיון ונעלמה ללהקת רוק עם סיבוב הופעות עולמי.
כמה סינגלים מהאלבום כמו Supermodel ו-The Lonliest כיכבו במצעדי השירים בעולם אבל לדעתי מה שעושה את האלבום הזה לכזה טוב הם דווקא השירים שלא יצאו כסינגלים, מאנסקין החזירו את הרוק הישן עם שירים מעולים כמו gasoline ו-timezone.
ובקיצור מדובר באלבום חובה לשמיעה מהתחלה ועד הסוף וכולי תקווה שבסיבוב הופעות הבא נראה גם איזו הופעה בתל אביב אבל עד אז נסתפק בסרטונים מההופעות בטיקטוק
MANESKIN. החזירו את הרוק הישן. עטיפת האלבום "!RUSH"
שי קלוט (שוגר ספייס) "Padam Padam" (שיר) של Kylie Minogue
כשחודש הגאווה הגיע ביוני השנה, נראה היה ש PADAM PADAM של קיילי מינוג שיצא קצת פחות משבועיים לפני – הוא ההמנון האוניברסאלי שמלווה את אירועי הגאווה מאז ומתמיד. ומה כבר אפשר לצפות משיר שיש בו כל סממן שמזוהה עם הקהילה הגאה? מפיקים שכותבים להיטים לאירוויזניום מזה שנים, ביט מדבק, פזמון קליט, סקס (אבל לא סליז), וקיילי אחת מדהימה.
ואולי הסיפור כאן הוא הגאווה הפרטית של קיילי, אותה זמרת פופ אוסטרלית שמאז שפרצה לחיינו כשחקנית באופרת סבון בסוף האייטיז- הצליחה כל פעם לחדש, להיות שונה (למרות שניסו לדמות אותה למדונה האמריקאית), ובעיקר- לנצח את סרטן השד ולעשות זאת בצורה כל-כך פומבית ואמיצה.
שיר השנה שלי הוא שיר גאווה- של אישה לא צעירה בעולם הפופ שעושה מעין "קאמבק", של קהילה ששמחה לקבל את החזרה שלה לעולם הפופ, של המוזיקה שמרקידה ומשמחת.
Kylie Minogue. המנון אירועי הגאווה. עטיפת האלבום "Tension"
תומר גרשנמן (ג'יגה ג'וס) – J. Cole
אחרי רצף של שנים מעולות בהיפ הופ, היה אפשר לנחש ששנה חלשה תגיע בסופו של דבר, והיא אכן הגיע ב-2023. אמנם היו בה אלבומים טובים כמו האלבום המאוד מצופה של Killer Mike, אלבום ה"הצהרה" של Doja Cat ושני האלבומים של Danny Brown (אלבום סולו ואלבום עם JPEGMAFIA) שהיו מצוינים, אבל תעודת העניות העיקרית לשנה הזאת היא העובדה שאיש השנה בכלל לא הוציא בה אלבום.
J.Cole, האיש שעד האלבום האחרון שלו נודע בתור זה שלא מארח אף אחד, כיכב השנה בתור האורח מספר 1. ב-2023 אפשר היה לשמוע אותו על שירים של Nicki Minaj, Gucci Mane, Drake, Lil Yachty, Lil Durk וגם לצד חבריו בלייבל Dreamville. בכל אירוח כזה, הוא לא השאיר ספק לגבי הכושר שבו הוא נמצא כרגע,. כל בית חרך את השיר שעליו הוא עלה והציב רף גבוה מאוד לאמנים שהיו שם לצדו. ג'יי קול הוא אמנם ראפר שיש מחלוקות לגביו, אבל השנה הזאת השאירה מעט מאוד טיעונים להייטרים שלו. נותר רק לקוות שהכושר הזה יורגש גם ב- The Fall Off' האלבום המאוד מצופה שלו.
J. Cole. איש השנה ובכלל לא הוציא אלבום.
אבישי זקרי (סנוז) – "GUTS" של Olivia Rodrigo
רחוק מאוד מהטעם המוזיקלי שלי, אבל אשת השנה שלי היא אוליביה רודריגו.
שנתיים עברו מאז אלבומה הראשון של אוליביה שהכניס אותה ללב המיינסטרים, ובזמן הזה צברה לה צבא של מעריצות עד שהשנה יצא האלבום השני GUTS. האלבום מועמד לשלל פרסים ובמיוחד שני הסינגלים שהקדימו את האלבום, Vampire שיצר סביבו קונספירציות על מי מדובר ו -?bad idea right שמעבר לשיר הקליט, הקליפ מעולה שמספר סיפור עם המון דמויות מוכרות כמו Tate McRae ו-Iris Apatow, שמפתיע אותי שהוא לא מעמד לפרס קליפ השנה בגרמי.
אוליביה היא לגמרי הגילטי פלז׳ר וזה יהיה שקר אם אגיד שלא יצא לי לשיר את Vampire בנסיעות ברכב.
Olivia Rodrigo. גילטי פלז'ר. עטיפת האלבום "GUTS"
איבון סאבא (The Bridge) – "This Is Why" של Paramore
2023 הביאה איתה לא מעט רגעים נוסטלגיים עם קאמבקים של להקות כמו Blink 182, Fall Out Boy ו-Yellowcard, שגרמה לנו ה"אמויים של דור ה-Y" לשקול לחזור לתספורת המוהאק ומעגלי הפוגו.
הצפייה הגדולה שלהקת פארמור תחזור לסצנת המוזיקה הייתה בראש מעייני עם צאת אלבומם השישי. אלבום כתוב טוב שיש בו הכל – מערכות יחסים, תהליך התבגרות ומגיפה עולמית. עם אמירות שכל בן 30 ומשהו יכול להתחבר אליו כמו: “my social life a chiropractic appointment”, אין ספק שהאלבום הזה מדבר אליי מאוד. ואם אתם לא מאמינים לי, תבדקו את ה-Spotify wrapped שלי😎
Paramore. רגע נוסטלגי. עטיפת האלבום "This Is Why"
אלון רפפורט (הלם כרך) – "Blomi" של Susanne Sundfør
אלבום שישי לסינגר-סונגרייטר הנורבגית.
אלבום שהוא כולו רוחניות ומדיטציה עם כמה מלודיות מושלמות ומרגשות באמת. כתיבה מעולה פלוס ביצוע מופתי שבמהלך השנה שמעתי בריפיט. לא להבהל מכמה רצועות אינסטרומנטליות/ספוקן וורדז מפוזרות וחסרות כיוון. הן רק מדגישות את היופי שיש באלבום הזה. שיר הנושא של האלבום מלווה אותי בשבועות האחרונים לצד מאורעות המלחמה, וממש נותן תקווה לצמיחה ולבלוב חדשים.
Susanne Sundfør. אלבום שכולו רוחניות ומדיטציה. עטיפת האלבום "Blomi"
תומר פרישמן (Jewfro) – "New Blue Sun" של André 3000
אלבום האמביינט עם יחסי הציבור הגדולים בהיסטוריה!
לא יכולנו לבקש אלבום טוב יותר לתקופה הנוכחית כתרופה להורדת החרדה והלחץ (אצלי אישית הוא היה האלבום הראשון ששמעתי זה תקופה ארוכה מה7.10), ואם זאת, המשפט הראשון כבר מסגיר אותי – האלבום הזה הוא בסדר וזהו. אבל לא הייתי בוחר בו כאלבום השנה אם לא היה לי מניע מאחורי זה.
עם צאת האלבום שוב עלתה אותה התייפחות על אומן נוסף, מלא הפונטציאל ככל שיהיה, שהחליט שוואלה זה לא מתאים לו ופנה ל"אני המאמין שלו" בכל הנוגע לדרך המקצועית והאישית שלו כאומן. אז נכון, זה רחוק שנות אור מהיפהופ שרגילים מאנדרה 3000, אבל אסור לשכוח מה הוא תרם לעולם ההיפהופ החל מ'אאוטקאסט' ועד שיתופי פעולה עם דרייק, טרוויס סקוט, אריקה באדו ועוד. ולכל אותם המאוכזבים בעלי הזכרון לטווח קצר, מילה של סחבק – בעוד כמה שנים, מלא רפארים יסמפלו את האלבום הזה ויהללו את שמו של אנדרה לורן בנג'מין ויגידו עד כמה הוא היה פורץ דרך ואוונגרד כמו הרבה רפארים שהשחירו את שמם בעבר.
ואם אני באמת צודק, אז קנו עכשיו את התקליט שלו, כי המחיר שלו יעלה יותר מנדל"ן בתל אביב.
André 3000. בעוד כמה שנים כולם יודו לו. עטיפת האלבום "New Blue Sun"