מיטב שדרני "קול האוניברסיטה" בוחרים את המוזיקה שעשתה להם את תשפ"ד:
מיקה בלומנטל (כיסאות מוזיקליים) – אביתר בנאי
מתחילת מלחמת "חרבות הברזל", בנאי שידר מידי שבוע בזום מפגשים בהם לימד תנ"ך ושר, לסדרת המפגשים הזו קרא ״עוגן במים בינתיים״, מכיוון שהיו לעוגן של שפיות למשתתפים בהם כולל לבנאי עצמו, הצעת נחמה כפי שתיאר.
בסוף דצמבר 2023 יצא האלבום השמיני של בנאי, ״עוגן במים״ שמורכב מארבעה שירים מקוריים שלו ועוד תשעה שירים שביצע להם קאברים וחידושים במהלך המפגשים. האלבום נוצר כתגובה לאירועי ה7 באוקטובר. אופן ביצוע השירים, ברגישות ומחשבה עמוקה, יצרו סוג של פרשנות של בנאי לתחושות ההתמודדות עם האסון באמצעות בחינה של מסלולו כמוזיקאי מעבר ועד היום דרך שירים של אמנים מגוונים. האזנה לאלבום במהלך התקופה של השנה המטורללת הזו הייתה לרבים משכך כאבים ומפלט מוזיקלי.
בסוף ספטמבר 2024 יצא לאור אלבומו התשיעי של בנאי, גם הוא חד ומדוייק ומושפע משמעותית מאירועי השנה האחרונה.
אביתר בנאי. משכך כאבים ומפלט מוזיקלי. עטיפת האלבום "עוגן במים"
פרופ' בועז בן דוד (החמוצים) – "דרקון המלחמה" של טליה דנציג
אסתר שמיר כתבה "השנה מתחילה באמצע ספטמבר, בזעם עצום וגובר", אבל השנה שלנו התחילה בשבעה לאוקטובר שעה 6:29.
למלחמה יש לא מעט שירים שתפסו את האוזן, חלקם טובים וחלקם איומים עד כדי ביהמ"ש בהאג. אבל במפתיע, למאבק להשבת החטופים לא נכתב המנון בלתי מעורער. ביום המאה לשבי, כשעוד היינו תמימים והאמנו שהממשלה חפצה בהחזרת החטופים בחיים, הוציאה טליה דנציג, נכדתו של אלכס החטוף, את שיר השנה שלי: "ובכל יום שעובר, אתה חסר יותר; ובכל יום שעובר, זה מסוכן יותר".
דווקא קולה המתוק והילדי, המילים הישירות והפשוטות, הקצב והגרוב חדרו לי ללב והדמעות חונקות, הרבה יותר מכל "שיר יום זיכרון". החזירו את החטופים הביתה! עכשיו!
טליה דנציג. הרבה יותר מכל שיר יום זיכרון. עטיפת הסינגל "דרקון המלחמה"
תומר גרשנמן (ג'יגה ג'וס) – שרק
בראיונות שנתן שרק, אצלנו בתחנה ובמקומות אחרים, אפשר היה לשמוע כבר שנים מהי תכנית העל שלו – "כמה שזמרי המזרחית באו לראפ והכניסו אותו לשירים שלהם, אני הולך לעשות את ההיפך ולהכניס את הראפ למזרחית".
יותר משנה אחרי, אפשר לומר שהתוכנית שלו זכתה להצלחה. אחרי שזכה לקאבר מעומר לאדם (לשיר "סטלות") בשנה שלפני כן וחתם אצלו בחברה -PAI, השנה האחרונה היתה שנת ההשתלטות של שרק בכל חלקה אפשרית. שמענו אותו ואת עומר אדם מקפיצים מדינה שלמה (לצד אודיה) בלהיט "צמוד צמוד", מחליפים וורסים ב"ראיתי עולם" ומרגשים בקאבר משולב ל"השמחה" של צ'ולו ו"מדברים על שלום" של מוקי, אבל שרק ממש לא נעצר שם. בקטלוג שלו לשנת תשפ"ד אפשר למצוא שני אי פיים ("דמוות של גבר" ו"בייבי במבה"), סינגלים כמו "תנגן" ושיתופי פעולה עם זמרות כמו נטע ברזילי, ענבל ביבי ומאיה דדון.
את שנת תשפ"ד מסיים שרק כאחד הכותבים המבוקשים בישראל ובתור מי שיכולות הראפ והשירה שלו והשילוב ביניהן הופכים אותו לאיש שמשלב את הסגנונות בצורה הכי נכונה והכי אותנטית שהיתה בשנים האחרונות – ואולי בכלל.
שרק. מכניס את הראפ למזרחית. עטיפת הסינגל: "צמוד צמוד"
צח שמעון (פלאשבק) – "היי זה שחר" של שחר טבוך
שחר טבוך היה זה שפרץ את גבולות הדיכאון. כל השירים החל מה-7 באוקטובר ועד "נאדי באדי" היו בקונטקסט מלחמתי. השיר של שחר יחד עם אגם בוחבוט, גם לה חלק ענק בלהיט, הזכיר לנו שזה בסדר גם להתנתק, והפך להגדרה של אסקפיזם טהור או בהגדרה המקצועית 'פופ'.
ההחלטה השיווקית לצאת עם השיר הזה, עשתה לשחר מצוין כשחשפה את כולם לאלבום אישי וחושפני. אותם אנשים שנתקעים על אותו הסינגל, רואים אולי את שחר כדמות פרובוקטיבית, אבל רק מי שנכנס לעובי האלבום "היי, זה שחר" מבין ששחר בעצם מייצג פה דור שלם ונושאים שלמים, החל מזהות מינית, התקרבות לדת, דור הטיקטוק ועוד.
האלבום הזה הוא הדבר הכי אמיתי והכי אותנטי בעולם של פופ מפלסטיק. שמח שהיה לי את העונג לארח אותו באולפן פעמיים.
שחר טבוך. קול של דור שלם. עטיפת האלבום "היי, זה שחר"
אבישי זקרי (סנוז) – פרויקט "רוח באה מדרום"
הבחירה באלבום המשותף ״רוח באה מדרום״ היא די ברורה. אבל להבדיל מאלבום שירי מלחמה קלאסי, כאן מקבלים וייב אחר של שירי מלחמה.
האלבום מלא באמנים מוכרים יותר ומוכרים פחות בינהם גיל ורוני בר הדס, ענת מושקובסקי, אבנר טואג ועוד המון אמנים מוכשרים שהצליחו לגרום לי להסתכל על המצב בו אנחנו נמצאים קצת אחרת. ולא, לא הכל חייב להיות עצוב. בחרתי שיר אחד מהאלבום ששמעתי אותו לראשונה לפני שהאלבום יצא, בהופעתו של גיל בר הדס בלבונטין 7 לפני כמה חודשים טובים, מאז ששמעתי את השיר ״את ואני״, חיכיתי בלי הפסקה לצאת האלבום כדי שאוכל לשמוע אותו שוב. השיר מדבר על עניינים של בינו לבינה, קצת אסקפיזם מלחמתי אם תרצו.
זה מרגש לראות שגם במצב הכי קשה שהחברה הישראלית חווה עדיין יש כאן יצירה
וייב אחר של שירי מלחמה. עטיפת האלבום "רוח באה מדרום"
שוהם ויצמן (חומר מקומי) – "סיבה לכלום" של יא-נה
גילוי נאות, את יא-נה הכרתי לראשונה בתפקידו בסדרה "אינדל" שיצאה השנה (סדרה מעולה שלדעתי לא קיבלה את החשיפה שמגיעה לה). פסקול הסדרה (נפלא גם הוא באותה המידה) מציג את מיטב המוזיקה של אומנים מקהילת יוצאי אתיופיה, בינהם חני מלסה, שמשחקת גם היא בסדרה, תמרדא, באלישג, טדי נגוסה (וגם רביד פלוטניק אחד) ועוד רבים, וגם יא-נה שלנו.
השתלשלות האירועים הזו הביאה אותי להאזין לאלבומו "סיבה לכלום" שיצא השנה, כשהפייבוריט שלי הוא השיר "בזמן שלו". יא-נה מראה יכולות ווקאליות גבוהות, הוא יודע להיות מלודי וגם לראפרפ באופן חד. האלבום שלו מצליח גם להקפיץ וגם לרגש, ונע בין סגנונות כמו רית'ם אנד בלוז, היפהופ ודאנסהול ג'מייקני.
כמו בעולם המשחק, יא-נה יודע לנוע בין סגנונות שונים ועדיין לשמור על אותנטיות. אני מאחל לו כמו להמון אומנים שפרצו השנה, שבשנה הבאה לא יעלמו בין עשן התותחים.
יא-נה. כמו במשחק, גם בשירה. עטיפת האלבום "סיבה לכלום"
תומר פרישמן (Jewfro) – "למה לא עכשיו" של עוזי נבון ומכרים
דצמבר 23, כשאני נע בין הלם, דיכאון, עצבות וכעס, תאגיד השידור 'כאן' מרים את הכפפה ומשדר את המופעים של פסטיבל הפסנתר. עבורי אותם השידורים היו כאילו מישהו הוציא גיטרה (במקרה שלנו פסנתר) והחל שירה בציבור. המופע שבעיני הכי בלט היה המופע של עוזי נבון, מופע מחווה לארץ ישראל הישנה, או כפי שאמר פעם מישהו חכם, פעם כשהיה פה שמח.
בעקבות המופע, כמה חודשים אחר כך, יצא לאור אלבום מחווה לשיריו של אריק איינשטיין "למה לא עכשיו", אלבום נוסטלגי שנשען על אותם עיבודים מקוריים עם אינטרפטציות של גרוב ופסיכדליה. האלבום הזה, בתקופה הזאת, מנתקת סופית את דמותו של עוזי נבון, מדמות ה"פרחח" שצייר לעצמו בתחילת הדרך, כשהקווים בין הדמות הפיקטיבית לאומן לגיטימי נמחקים לחלוטין, ופרץ של בגרות ואותנטיות יוצאת מן האלבום. דודו פארוק ושפיטה – יש לכם מה ללמוד.
כמו ששני המנוני המלחמה (יגל אושרי ויסמין מועלם) הוקלטו לפני המלחמה, כך גם שיריו של האלבום שנכתבו לפני תחילת הלחימה, מושמעים אצלי הכי הרבה מאז החלה.
עוזי נבון ומכרים. מדמות הפרחח לאומן אמיתי. עטיפת האלבום "למה לא עכשיו?"