אהרן ומרים, שניים מעמודי התווך הרוחניים של עם ישראל נפטרים. העם מוכה בהלם מהאובדן האדיר. איך נותנים משמעות לאובדן? איך הפסיכולוגיה החיובית רואה באובדן את ההזדמנות לעצור, להתבונן ובעיקר להבחין בין מה שחשוב, למה שדחוף?
איך אנחנו יכולים להתחיל כאן ועכשיו לחיות מתוך משמעות וחשיבות ולא בתוך מרוץ של כיבוי שריפות?
עצירה והודיה הן פעולות פשוטות שאפשר להכניס לשגרה כדי להבין מה חשוב באמת.
