מאת: אלון רפפורט, מגיש ועורך "הלם כרך" כל יום שני בשעה 21:00.
שנת 2022 היתה שנה מלאת תהפוכות מבחינתי, גם ברמה האישית, וגם ברמה הכללית יותר. רגעים של שמחה גדולה והתעלות לצד הרבה רגעים אפורים. שנה כזאת שהיא מעבר בין תקופת הקורונה לבין התקופה הבאה והקצת מוזרה שאנחנו נכנסים לתוכה.
גם מבחינה מוזיקלית, שנת 2022 לא תיחקק בספרי ההיסטוריה כשנה גדולה או משמעותית. צריך להגיד את זה (למרות הנטייה הטבעית של שדרני הרדיו ומסכמי הסיכומים להגיד וואוו על כל דבר חדש): גם בעולם האינדי יש לא מעט מוזיקה בינונת וחסרת השראה, והשנה היה צריך לחפור עמוק בין האלבומים החדשים כדי למצוא את יהלומי האינדי האמיתיים. אלבומים שהם סוחפים, מרגשים, אומרים משהו ישן בצורה חדשה או משהו חדש בצורה מוכרת.
כמקובל בז'אנר, תהיה פה רשימת מכולת קצרה של האלבומים שאני הכי אהבתי בשנה החולפת. רשימה אישית וסובייקטיבית בהחלט.
מוזמנים להאזין לכולם בתוכנית סיכום השנה של הלם כרך ממש כאן
האלבומים שהכי אהבתי ב-2022:
Alvvays – Blue Rev
נציגי קנדה ברשימה. אלבום שלישי מרשים עם סאונד מעולה. דרים פופ שמביא איתו קצת רעש.
Widowspeak – The Jacket
הצמד הניורקי הזה עושה את סוג הדרים פופ המדוייק שאני אוהב, והקול של הסולנית מולי המילטון מצליח תמיד לעשות לי נעים בלב ובבטן. אחרי האלבום המושלם Plum מלפני שנתיים, חשבתי שתהיה נסיגה, אבל לגמרי לא. יתאים לכם בול ללילות הגשומים הקרובים.
The Vacant Lots – Closure
אלבום השוגייז של השנה מבחינתי. הצמד מורמונט הפציץ עם אלבום מעולה בתחומו. אלקטרו פאנק שטובל עמוק בתוך עולמות הסאונד של השוגייז. קורץ חזק לאייטיז אבל עם רגליים יציבות ב-2022.
Working Men's Club – Fear Fear
אלבום שני להרכב הסינתפופ מיורקשיר. אלבום שמכריח אותך לזוז, להרגיש ולחשוב בו זמנית
Wet Leg – Wet Leg
אין הרבה מה להוסיף. האלבום הכי פופי, כיפי ומלא הומור של השנה. הכי כיף להאזין בנסיעה או תוך כדי קפצוצים בסלון.
The Black Angles – wilderness Of Mirrors
אלבום שישי לחבורת הסייק – גראז' מאוסטין, טקסס. כצפוי, המלאכים השחורים מפציצים בדרונים וריברב מענגים במיוחד. הצעת הגשה: בווליום גבוה במיוחד!
Fountaindale – Tiredness Can Kill You Take A Break
יש מוזיקאי בריטי אחד שקוראים לו טום פרטרידג', והוא עושה מוזיקה נהדרת בזמן ששאר העולם מתעלם. גם השנה הוא הוציא מוזיקה חדשה. למעשה, 2 אלבומים חדשים שהיה קשה לבחור בינהם. שילוב בין טינדרסטיקס לניק קייב בגרסא המלודית. יש כאלה שיקראו לז'אנר הזה Sad music for sad dads
Meditations On Crime – Meditations On Crime
הארפר סיימון, הבן של פול סיימון, בפרוייקט אמנותי שמשלב מוזיקה עם אמנות פלסטית. אלבום מופק היטב, עם יציאות מגניבות ממש, שזכה להתעלמות מוחלטת. מאוד אקלקטי ועם שיתופי פעולה סופר מוצלחים (אריאל פינק, ג'וליה הולטר ועוד…).
The Smile – A Light For Attracting Attention
אם לרדיוהד יש אלבום חדש אז הוא לא ייכנס לרשימת סיכום השנה שלי?
טום יורק וג'וני גרינווד אולי יצאו לפרוייקט צד וצירפו אליהם את טום סקינר (Sons Of Kemet), אבל זה לגמרי רדיוהד. במובן הטוב של המילה.
Yeah Yeah Yeahs – Cool It Down
אלבום קאמבק מפואר להרכב הניו יורקי. אלקטרוני במידה, רקיד, כל רצועה שיחוק. וקארן או. יש רק אחת כזו.
Kevin Morby – This Is A Photograph
שוב הצליח לו לקוין. מטייל בין תמונות באלבום המשפחתי, ומביא את הצלילים החמים שלו הכי קרוב לאוזן שאפשר. לא האלבום הכי טוב שלו לטעמי, אבל מתבלט היטב בין האלבומים תוצרת 2022.
Moonage Daydream – The Motion Picture Soundtrack
קצת יוצא דופן ברשימה, בהחלט לא אלבום, אלא הפסקול של הסרט של ברט מורגן על דיויד בואי Moonage Daydream. הפסקול מכיל שירים מוכרים של בואי בגרסאות שונות, חלקם בלייב וחלקם גרסאות מוקדמות, עם מיקסים חדשים. ויש גם את בואי בקולו מקריא טקסטים/מהגג. פשוט לשים אוזניות ולשקוע לתוך העולם המופלא של בואי. ואם לא ראיתם את הסרט אז… נו נו נו.
ולשלושת הגדולים:
Fontaines D.C. – Skinty Fia
פוסט פאנק יצירתי ועכשווי במבטא אירי סקסי. שילוב מושלם בין רוך וקשיחות. מריח כמו רגע לפני שהם גדלים, מסתאבים וזולגים למיינסטרים. גם U2 היו פעם אינדי.
Black Country, New Road – Ants From Up There
האלבום הכי מעורר השראה שיצא השנה ושחדר אליי הכי עמוק לתוך הלב. החבורה הבריטית הצעירה הוציאה אלבום שני שהתעלה על אלבום הבכורה המוצלח. עשיר יותר, מורכב יותר, אישי יותר, עצוב יותר. ארבעה ימים לפני שהאלבום יצא הסולן והגיטריסט של ההרכב, אייזק ווד, הודיע שהוא פורש מההרכב כדי לטפל בבריאות הנפשית שלו. זה כבר לא יהיה אותו דבר.
Micah P. Hinson – I Lie To You
אובססיה אישית שלי לטרובדור הטקסני הזה. ידיים מקועקעות מנגנות על גיטרה אקוסטית, סיגריה על פיה גולשת בזוית מהפה, המוזיקאי הזה מגיע מהשוליים של החיים והשוליים של המוזיקה האמריקאית. הוציא השנה אלבום אמריקנה מקסים ועצוב.