ארי קטורזה, דוקטור ללימודי תרבות ומוסיקה פופולארית, מלחין ומפיק מוסיקאלי, בתכנית מוסיקה אקדמית על היחסים בין מוסיקת הרוק לבין שינויים והשפעות תרבותיות.
דוקטור ארי קטורזה מספר על מוזיקת ה-Pאנק, המוזיקה המחאתית שנשארה בשיאה זמן מועט בלבד. ה-פאנק התגלגל במהרה לפוסט-פאנק והביא לשינויים ביחס של ההמון לממסד, בפרט לממלכה הבריטית, סמלו המפואר של הממסד הבלתי מעורער. ה-פאנק תרם להתפתחותן של סוגות מוזיקליות חדשות, הוליד יחסים חדשים בין אמנים לחברות תקליטים והפקה וקולם של הצעירים החל להישמע.
ג׳וי דיוויז׳ן, מנצ׳סטר ועינוגים בלתי ידועים של פוסט פאנק: כיצד הפכו ארבעה צעירים צפוניים את מנצ׳סטר לבירה השניה של המוזיקה הבריטית ואיך יצרו את אחד מאלבומי הבכורה המרשימים של הרוק הבריטי? ד״ר ארי קטורזה מסביר
הקלאש, צדקנות והצד האלטרואיסטי של הפאנק: ד"ר ארי קטורזה על אלבום הבכורה של הקלאש, שהציג את אחד המנניפסטים הנוקבים על התרבות המערבית בחצי השני של שנות ה-70 תוך שילוב של צדקנות, זעם וגילוי הקסם שבמוזיקה הג'מייקנית.
הסקס פיסטולס, אנרכיה ומפץ הפאנק: האם הסקס פיסטולס היו תוצר של מניפולציה גאונית? הסקס פיסטולס היו תוצר של מניפולציה גאונית? או שמא להקה אותנטית ומעולה ששינתה את פני המוזיקה בתקופה טעונה ומתוחה באיים הבריטיים? ד"ר ארי קטורזה מסביר.
המסע סביב יצירתו של דיויד בואי נמשך ונכנס אל "תקופת ברלין". הסמים וההתאוששות, הניסיון השני לכבוש את ארה"ב ועוד ועוד השפעות תרבויות על בואי באות לידי ביטוי ומקבלות מחוות ביצירתו.
המוזיקה של דיויד בואי היתה מלאה בהפניות לאהבות שלו, כך לפחות בעשור הראשון של הקריירה. בואי הקפיד לרמוז, לעיתים ממש לספר בשיר, מהיכן הגה את התווים, את המילים, את הרעיונות. מהיכן שאב השראה. דוקטור ארי קטורזה מתמקד בתחילת דרכו של הכוכב, מתייחס לדואליות בין הזהות הבריטית לאמריקאית, הניסיון לכבוש את אמריקה, כיפוף הזהות המינית והלחנים שפרצו את הדרך של הגלאם רוק.
דוקטור ארי קטורזה נכנס לאולפן עם המוזיקאים הגדולים של ה-Fאנק, מספר על התפתחויות הסגנון והשפעותיו. רוקדמיה בשעה שחורגת (מעט) מעולם הרוק ומתמקדת במרווין גיי, ג'יימס בראון, Sly and the family stone וסטיבי וונדר.
דוקטור ארי קטורזה ממשיך את סקירתו על אודות הלהקה לד זפלין. בפרק השני ניתן דגש לאלבומים השלישי והרביעי. כיצד הגיבו המבקרים הפעם? האם פייג' מתחסן, או רק לוקח יותר קשה? המוזיקה משתנה והמילים מקבלות המון תשומת לב. Stairway to Heaven מהווה הוכחה.
דוקטור ארי קטורזה מספר על ניסיונו העשיר של ג'ימי פייג', הודות לו היה מבוקש בכל האולפנים וההקלטות. הניסיון שצבר אפשר והעניק לו ביטחון להשתמש באולפנים ובשעות ההקלטה כבניסוי ולהפיק צלילים חדשים. על הלהקה שליוותה את התבגרותו – כיצד חברו הארבעה, הסאונד המיוחד של הגיטרות, התופים וקולו של רוברט פלאנט. פרק ראשון על סיפור ההצלחה של הלהקה.
דוקטור ארי קטורזה מתמקד באלבומו של הזמר הקנדי, בעל צלילי הקאנטרי האמריקאיים, ומסביר כיצד שומר ניל יאנג על יצירה עצמאית מקורית. האזנה קפדנית מלמדת על מיומנויות הגיטרה (לא משהו) ועל הכישרון המופלא להעביר ביקורת מבלי להטיף.
דוקטור ארי קטורזה מתיישב באולפן כשהוא חובש לראשונה את כובעו כמוזיקאי יוצר. האם הידע האקדמי השופע משפיע על תהליך היצירה ומהו הדמיון בין הופעה מול כיתה לבין הופעה מול קהל? ארי, שכתב את הלחנים לאלבום, את המילים עם כמה שותפים, והפיק מוזיקלית, מספר על הקשיים שבלמצוא את האנשים הנכונים ובתחזוק ההרכב ועל הסיפוק העצום כשזה סופסוף קורה.
ארי קטורזה מתיישב באולפן כדי לספר על האלבום המופלא של מיטשל: רקע על ילדותה ושייכותה הגאוגרפית, התקופה בה כתבה ולצד מי, שבירת המוסכמות שלה בעולם תעשיית המוסיקה, וכמובן – התאהבויותיה, עליהן היא אמרה שנים מאוחר יותר שלא היתה לה כל דרך ולא היה לה רצון להסתיר את כאבה מהעולם, לכן יצא תקליט ללא תו מזויף אחד.
גם ההתפרקות של ה- Beatles לא העלימה אותם מהמרחב הציבורי ומהתרבות הפופולרית. אחרי שתי תכניות שמנסות להסביר את ההצלחה העוצמתית, דוקטור ארי קטורזה מספר על שלבי היצירה האחרונים, הפירוק והמשך ההשפעה של הלהקה.
ארי קטורזה, דוקטור ללימודי תרבות ומוסיקה פופולארית, מלחין ומפיק מוזיקלי, בתכנית מוזיקה אקדמית על היחסים בין מוזיקת הרוק לבין שינויים והשפעות תרבותיות. מגישה: גיל מרקוביץ.
מוזיקת נשמה (באנגלית: Soul music) היא שילוב של רית'ם אנד בלוז וגוספל שהחל שנות ה-50 של המאה ה-20 המאוחרות בארצות הברית. רית'ם אנד בלוז (באנגלית: בלוז וקצב, מינוח שטבע המפיק המוזיקלי ג'רי וקסלר) הוא בעצמו שילוב של בלוז וג'אז, כאשר שנות ה-40 של המאה ה-20 קבוצות קטנות של מוזיקאים אמריקאים-אפריקאים, שניגנו בדרך-כלל בסקסופון, שילבו ג'אז עם מסורות של בלוז. מוזיקת נשמה נבדלת מרית'ם אנד בלוז בכך שהיא משתמשת במוטיבים של גוספל, בדגש הגדול יותר על שירה, ובשילוב של נושאים חילוניים ודתיים גם יחד.
הסוגה נחלקת בין סגנון שירה יפה, נעים לאוזן, מלודי ומלטף (כגון זה של סם קוק או הסופרימס) לבין סגנון פרוע יותר, מיני ומחוספס שנציגיו הם וילסון פיקט וג'יימס בראון. סגנון נוסף של סול נובע מחיקוי של דרשה של מטיף בכנסייה בהגשה דיקלומית, קצבית ומתחרזת. נציג בולט של סגנון זה הוא סולומון בורק.
ה-Beatles עדיין נחשבת כלהקה המצליחה ביותר אי פעם, גם 50 שנים לאחר היווסדה. דוקטור ארי קטורזה מגיע לאולפן ומנסה להסביר את התופעה יוצאת הדופן של המאה ה- 20.