רוקדמיה

ארי קטורזה, דוקטור ללימודי תרבות ומוסיקה פופולארית, מלחין ומפיק מוזיקלי, בתכנית מוזיקה אקדמית על היחסים בין מוזיקת הרוק לבין שינויים והשפעות תרבותיות. מגישה: גיל מרקוביץ.
מוזיקת נשמה (באנגלית: Soul music) היא שילוב של רית'ם אנד בלוז וגוספל שהחל שנות ה-50 של המאה ה-20 המאוחרות בארצות הברית. רית'ם אנד בלוז (באנגלית: בלוז וקצב, מינוח שטבע המפיק המוזיקלי ג'רי וקסלר) הוא בעצמו שילוב של בלוז וג'אז, כאשר שנות ה-40 של המאה ה-20 קבוצות קטנות של מוזיקאים אמריקאים-אפריקאים, שניגנו בדרך-כלל בסקסופון, שילבו ג'אז עם מסורות של בלוז. מוזיקת נשמה נבדלת מרית'ם אנד בלוז בכך שהיא משתמשת במוטיבים של גוספל, בדגש הגדול יותר על שירה, ובשילוב של נושאים חילוניים ודתיים גם יחד.
הסוגה נחלקת בין סגנון שירה יפה, נעים לאוזן, מלודי ומלטף (כגון זה של סם קוק או הסופרימס) לבין סגנון פרוע יותר, מיני ומחוספס שנציגיו הם וילסון פיקט וג'יימס בראון. סגנון נוסף של סול נובע מחיקוי של דרשה של מטיף בכנסייה בהגשה דיקלומית, קצבית ומתחרזת. נציג בולט של סגנון זה הוא סולומון בורק.

עומר קידר מארח את ארי קטורזה ויובל לוי לשיחה על תקופת הזהב של הרוקנרול, מפריחתו ועד הפיכתו לסגנון המוזיקה הפופולרי בעולם.

אין רוק בלי גיטרה! ארי קטורזה מספר לעומר קידר על שני הגיטריסטים הגדולים ביותר: ג'ימי הנדריקס ואריק קלפטון. הרגש של הגיטריסט, עולמו האישי, באים לידי ביטוי דרך האצבעות בצליל שהם מפיקים. לשני הגדולים היה הרבה מה לספר בפריטה, קלפטון שגדל אצל סבו וסבתו מבלי לדעת שאינם הוריו, על בינוניותו המוסיקלית עד גיל 20 והנדריקס השחור האמריקאי ממשפחה מעוטת יכולת שפולש לסצנה בריטית לבנה, מנגן הפוך ומשנה את צלילי הרוק.

נכון שהתחילו בשנות ה- 60, אבל האבנים מתגלגלות עדיין! על הלהקה שייצגה את הדור הצעיר, עניינה את הקהל בגלל המילים המאתגרות וההתפרעויות שלא היו אופייניות ואפילו באו בניגוד מוחלט לשמרנות והמתיקות של ה- Beatles. בני המעמד הבינוני הבריטים מתחילים את דרכם וכובשים את ארה"ב ואת במות העולם עד היום! למה אנחנו כל כך אוהבים לאהוב את האיש הרע?

פס הקול של קליפורניה, מאווייו של כל אמריקאי, לא יכול להתקיים בלי ה- Beach Boys. צלילי הגלישה, היעדר הדאגה, הברנשים והחתיכות באים לידי ביטוי ביצירה של הלהקה, שהיא גם משפחה. על רוק נ' רול והרמוניות ווקאליות.

גיטרה מדוסטרשת אולי נתפשת ככלי גברי ורוקנרול עשוי להיות עניין מחוספס, אבל יש כמה נשים שהכניסו רגל בדלת והראו לגברים איך עושים את זה נכון. גיל מרקוביץ' מגישה שעה שמוקדשת לכוח הנשי בהיכל התהילה של הרוק.

ארי קטורזה, דוקטור ללימודי תרבות ומוסיקה פופולארית, מלחין ומפיק מוזיקלי, בתכנית מוזיקה אקדמית על היחסים בין מוזיקת הרוק לבין שינויים והשפעות תרבותיות. מגישה: עומר קידר.
בריאן דוגלס וילסון (באנגלית: Brian Douglas Wilson; נולד ב-20 ביוני 1942 בקליפורניה) הוא מוזיקאי אמריקאי שעמד בראש להקת הרוק נערי החוף (באנגלית: The Beach Boys) ושימש בה כבסיסט וזמר. וילסון הפיק את תקליטי הלהקה והלחין את רוב שיריה. הוא נחשב אחד המוזיקאים והמלחינים החשובים והיצירתיים, בתחום המוזיקה הפופולרית, במאה ה-20.
כשרונו המוזיקלי של וילסון התגלה כבר בגיל צעיר ועד מהרה הפך לזמר, כותב שירים ומוזיקאי מיומן. וילסון הוא חירש כמעט לחלוטין באוזנו הימנית.
ההשפעות ראשונות עליו היו The Four Freshmen וכן צ'אק ברי. וילסון העריץ את פיל ספקטור, בו ראה גם מורה וגם יריב.
בעת השהות באולפן ההקלטות היה וילסון פרפקציוניסט ועורר את חמתם של חבריו ללהקת נערי החוף, בדחף הבלתי נלאה שלו לשלמות העשייה. אף על פי שווילסון היה אחד המשתמשים הראשונים בטייפ הקלטות בעל שמונה ערוצים הוא נמנע מצליל סטריאופוני והעדיף לעבוד במונו. הוא גרס שצליל סטריאופוני נתן תמונת צליל לא מלאה אם המשתמש לא היה ממוקם בדיוק בין הרמקולים.

ארי קטורזה, דוקטור ללימודי תרבות ומוסיקה פופולארית, מלחין ומפיק מוזיקלי, בתכנית מוזיקה אקדמית על היחסים בין מוזיקת הרוק לבין שינויים והשפעות תרבותיות. מגישה: עומר קידר.
לונדון החוגגת (באנגלית: Swinging London) הוא כינויה של תקופת שנות השישים בלונדון בפרט ובבריטניה בכלל. התקופה התאפיינה ביצירה צעירה ומשוחררת בתחומי המוזיקה, האופנה והתרבות ובמתירנות מינית. המונח נטבע בגיליון ה-15 באפריל 1966 של המגזין האמריקאי טיים.

ארי קטורזה, דוקטור ללימודי תרבות ומוסיקה פופולארית, מלחין ומפיק מוזיקלי, בתכנית מוזיקה אקדמית על היחסים בין מוזיקת הרוק לבין שינויים והשפעות תרבותיות. מגישה: עומר קידר.
לונדון החוגגת (באנגלית: Swinging London) הוא כינויה של תקופת שנות השישים בלונדון בפרט ובבריטניה בכלל. התקופה התאפיינה ביצירה צעירה ומשוחררת בתחומי המוזיקה, האופנה והתרבות ובמתירנות מינית. המונח נטבע בגיליון ה-15 באפריל 1966 של המגזין האמריקאי טיים.

על הפסיכדליה האמריקאית שבאה לידי ביטוי ביצירה של ה- Doors והאנטי תזה שלה: ה- Velvet Underground. דוקטור ארי קטורזה מספר על מקורות ההשראה של ראשי הלהקות, על מטרת הפסיכדליה, התגובה הציבורית המבולבלת למוזרויות החדשות והצד האפל של הסמים וחיפוש, שאינו תמיד אופורי.

דוקטור ארי קטורזה מגדיר אותו כ"גדול האמנים בעידן הרוק". רוקדמיה על בוב דילן: השנים בהן חיפש את קולו, המסתוריות המאפיינת, הפערים העצומים שבין היצירה לבין ההופעות. תכנית שמעלה שאלות ומחפשת להן תשובות, אבל התשובה נישאת ברוח.

ד"ר ארי קטורזה וגיל מרקוביץ בתכנית רוקדמיה – הרגעים הגדולים של הרוק – פרק 2

ד"ר ארי קטורזה וגיל מרקוביץ בתכנית רוקדמיה – הרגעים הגדולים של הרוק – פרק 1

דוקטור ארי קטורזה בתכנית רוקדמיה – הפתיחים הגדולים בהיסטוריה

ד"ר ארי קטורזה וגיל מרקוביץ בתכנית רוקדמיה – על הרוק הישראלי תוך בחינת היצירה של אריק אינשטיין