בפרק הזה מאיה הופמן לוי מספרת על הרגע שבו זיהתה הזדמנות – לא תוכנית מסודרת ולא מפה ברורה – אלא חזון שדרש אנשים שיאמינו בו מספיק כדי לצעוד לתוכו.
הבחירה להיות שותפה בהקמת מרכז הפיתוח של EMC, לימים Dell Technologies, בבאר שבע, לא הגיעה מתוך ביטחון – היא הגיעה מתוך שליחות. מאיה גדלה בקיבוץ וספגה מינקות את האמונה שאנשים הם אלה שעושים את ההבדל, לא התקציבים ולא כתובת המגורים – ואותה אמונה היא שהובילה אותה לבנות משהו שעדיין לא היה לו שם.
זהו סיפור על חלוציות מודרנית – לא כנוסטלגיה, אלא כבחירה יומיומית. על הדרך שבה ציונות ומצוינות יחד יכולות להיות מצפן אמיתי וקריאה לפעולה מתמשכת