שלישי חיובי

בפרשה הזו אנחנו פוגשים את אחד האתגרים הכי מורכבים בפסיכולוגיה החיובית, לגבש את עמצנו מחדש, להציב מטרות ולצאת למסע.
בשיח הראשון בין אלוהים לאברהם, האחרון מקבל ציווי ללכת מארצו, ממולדתו ומבית אביו. הסדר הכרונולוגי, על אף שנראה הפוך, משקף תהליך של מסע פנימי, שנעשה בשלבים כאשר אנחנו יוצאים מאזור הנוחות הפיזי, נפרדים מנורמות ותרבויות שהכרנו ולבסוף משתחררים מכל האמונות ומכל הקולות שהוטמעו בנו בבית אב. בהמשך כולנו נמצא את עצמנו מתלבטים בין לוט של סדום, שזהו הדוניזם ותענוג רגעי לבין אוהלו של אברהם שיוצא לשליחות עם משמעות, למסע ארוך והרחק מכל מה שהכיר.

שלישי חיובי – טיזר

איך קבלת האורחים של אברהם משקפת את החסד כדרך חיים?
כיצד מסביר מודל PERMA לרווחה ושגשוג של פרופ' מרטין סליגמן את דפוסי ההתנהגות של אברהם?
וגם כמה המלצות לתרגם את ערך החסד לחיי היומיום. ובעיקר, ההבנה שחסד נעשה גם שקשה, גם כשעמוס, וגם כשמדובר בחסד עבור השונה ואפילו המנוגד לך.

העולם נחרב ונבנה מחדש, מה המשמעות של תיבת נוח? איך אנחנו יכולים להיות כמו נח, הנהגה בלי שאלות, ביצירה ועשיה.
איך אתגרים ומשברים הם מנועי הצמיחה לאנושות? בפרשת בראשית פגשנו את הקנאה שהורגת ובפרשת נח אנחנו פוגשים את הבריאה, את משמעות ההצלה, את התקומה.
ספר בראשית הוא הזמן לחפש את המשמעות הגדולה בכל אחד ואחת מאיתנו, לחפש איך אנחנו יכולים להוסיף עוד טוב בכל מקום ובכל זמן.

אז מה היא המטרה החשובה ביותר לתחילתה של הבריאה?
להבין שכל אחת ואחד מאיתנו זה אור ייחודי מתוך פאזל שלם, שמטרתו למצוא את הייחודיות של עצמו, לקבל אותה ולהאיר בה את כל המעגלים מסביב.
איך מתגברים על הקנאה הקטלנית וההורסת שחיה בתוכנו, ומתמירים אותה למיקוד בשליחות שלנו ובכך מייצרים חיים של רקמה אנושית אחת.

בפרשה האחרונה בספר תורה מגיעים חייו של משה לסופם ומתחיל מימוש החזון שלו והצוואה הרוחנית שלו, על ידי העם אותו הנהיג.
אפשר ללמוד איך הבחירות של משה ברגעים שונים של חייו הפכו אותו למנהיג העצום, שלא היה גדול כמותו.
רגע לפני הסוף אנחנו מבינים איך מתרגמים חזון גדול לצעדים יומיומיים ואיך ממשיכים להאיר בנתינה ואופטימיות, והופכים את הסוף להתחלה.

איך פרשת האיזנו מלמדת אותנו שלמרות השובע ודווקא כשיש, חשוב לזכור להמשיך להודות ולהבין שמה שיש איננו מובן מאליו.
איך אפשר לבנות ריטואל של הודיה ומה הוא יביא לחיים שלנו ולחיי הסובבים אותנו. נסו ותראו! אפשר להתחיל בכל רגע ובכל מקום.

למה משה הפך לסמל אוניברסלי של מנהיגות?
משה מלמד אותנו, איך הוא הופך את הרגע הטרגי שבו הוא נפרד מעמו לרגע הגדול בחייו, כאשר הוא מעצב תודעה חדשה ותקווה – זהו חזון שאליו העם מתחבר.
איך במקום להיות כועס ומתוסכל הוא מייצר צוואה רוחנית של אופטימיות, מציאות של אכפתיות, כאשר זוהי שעת משבר עבורו.
איזה תעצומות נפש מתגלות במשה כאשר הוא מתעלה על עולמו הפרטי והאישי, ולא עוזב את תפקיד ההנהגה עד לרגעיו האחרונים, כשהמסר הוא לא 'אני ואין לי תחליף' אלא המשמעות העצומה של השליחות והתפקיד בחייו.

בימים של התבוננות פנימית פרשה זו מציעה את 5 היסודות לבריאות נפשית ורוחנית: ביטחון ושייכות, תיקון וצמיחה מקושי, תחושת מסוגלות, חופש הבחירה והאחריות הבינדורית שיש לכולנו.

מה מיוחד במצוות הביכורים?
הרגע הזה שבו אנחנו עוצרים את המרוץ של כל מה שאנחנו רגילים לקבל, בטוחים שזה מה שמגיע לנו, ופתאום נדרשים לעצור, ולהכיר תודה.
הכרת הטוב, בפסיכולוגיה החיובית, מעוררת בנו את השמחה, את ההתרגשות ואת ההתלהבות שמאפשרת לנו ליצור השפעה חיובית על המעגלים הסובבים אותנו.
עוד אפשר ללמוד שמצוות הביכורים היא לקיחת אחריות, לזכור את הקושי ולבחור לראות את הטוב, ליצור את הטוב, כאן ועכשיו.

מתוך עשרות המצוות בפרשה, התמקדנו בפרק במצוות שהן המבחן האמיתי לשאלה, האם אנחנו פועלים על פי הערכים שבהם אנחנו מאמינים, האם אנחנו מוסריים באמת.
רגעי המבחן הללו הם דווקא כשאנחנו אנונימיים, כשלא רואים אותנו ולפעמים כשאנחנו הכי עמוסים בעיסוקים של עצמנו ונדרשים לסייע לאחר, כשזה ממש לא נוח לנו.
ואיך המרחב הציבורי הוא בית הספר לתרגום הערכים למעשים?
האם ננקה את הצרכים של הכלב בשעת לילה מאוחרת כשאין איש ברחוב? האם נקפיד לשמור על ניקיון החוף או לא להניח רגליים על כסא ריק ברכבת? האם גם כשאין קהל ולא צפויות מחיאות כפיים, נדאג לסייע לאדם שנקלע לצרה?
אם השבתם בחיוב – יישר כוח!
אדם גדול נמדד במעשים קטנים.

בניית חברה צודקת ושוויונית נעשית באמצעות אחריות אישית המוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו, כאשר עלינו לנהוג בכפוף לחוק, מקטן ועד גדול.
כשכולם שווים בפני החוק נוצרת הגינות ויש אמון בהנהגה, שכפופה גם היא בפני החוק.
אחת הפרשיות המהוות דוגמה להגינות הינה 'עגלה ערופה' כאשר כל זקני הקהילה נדרשים להצהיר שאינם אשמים במותו של אדם אנונימי, שנמצא בשדה, ללא רוח חיים.
המסר הוא שכולם יכולים תמיד לבחור, בכל רגע נתון, לנהוג ביושרה, במוסריות ובחמלה כלפי האחר.
יצא לכם לכתוב רשימת ערכים? איך תרגמתם את הרשימה למעשים?

ליבת התפיסה של הפסיכולוגיה החיובית מתגלה כאן במלוא תפארתה, האדם אינו עבד לנסיבות, אלא מסוגל – באמצעות מודעות, ערכים, ומשמעות – לעצב את חוויית חייו.
בכל רגע יש לנו את האפשרות לבחור ברכה או קללה.
איך ערבות הדדית ונתינה שזורים בשמחה ומה המשמעות של שמיטת חובות בהיבט אישי וקבוצתי, כמה חשוב ועוצמתי הוא הביחד שכולל את הגר, היתום והאלמנה.

איזו משמעות יש למילה 'עקב' ואיך היא ממסמלת ששינוי גדול קורה בעקבות תהליך שמתחיל בצעד קטן.
בניגוד לעולם של תדמיות ברשתות החברתיות, שינוי עמוק לא מושג ברגע ו/או בקליק אלא בצעדים קטנים של פעולות חדשות וישימות.
כמה חשוב לחגוג הצלחות קטנות בדרך, ואיך כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להיות חלק מדבר גדול, באמצעות מעשה קטן.
וגם הקשר החשוב בין האדם לאדמה, בין עבודת האדמה והשמירה עליה לטובת עבור הדורות הבאים, במעשים קטנים, פשוטים, יומיומיים.

מה המשמעות העמוקה של קריאת 'שמע ישראל' שהפכה ל-DNA של עם ישראל?
מה הקריאה הזו מסמלת מבחינה אישית, חברתית ותרבותית.

לפני שמשה יתחיל לדבר על העתיד של העם, הוא עוצר לטובת סקירה של כל התחנות החשובות במדבר, החל מיציאת מצרים וניסים, דרך חטא המרגלים.
הפסיכולוגיה החיובית רואה חשיבות רבה ביכולת העצירה והשיקוף העצמי, שתאפשר לראות איך תחנות שונות בחיינו, מתכתבות עם מה שאנחנו מגדירים כתכלית ומשמעות.
השיקוף הזה איננו שיפוטי, הוא רואה בכישלונות כמו בהצלחות – תחנות במסע הלמידה.
האם אתם מצליחים להביט באומץ על העבר לטובת העתיד?
מתי ניסיתם להפוך את הכישלון לתובנה מצמיחה?
והאם אתם מכירים את ניסוי האבנים הגדולות?

בפרשת מטות, משה המנהיג הדגול מלמד את סדרי העדיפות על פי מוסר כאשר ערבות הדדית היא ערך עליון והאושר קודם לעושר. בפרשת מסעי, ישנו פירוט של 6 ערי מקלט הפרוסים בארץ, אשר שורשם הוא בתפיסה שניתן תמיד לתקן, המלמדת שזוהי אחריות חברתית לחמול ולסייע לתיקון של הפרט (שעשוי לשגות גם בהריגה).
וגם תרגיל יישומי פשוט בחמלה וביצירה של עולם חברתי טוב יותר.
חזק חזק ונתחזק!

פנחס, נכדו של אהרון הכהן עד לאירוע מתריס שנוגד את הערכים והוא מגיב בצורה קנאית קיצונית, שמקבלת לגיטימציה מאוד ייחודית.
מה מסמל האירוע המתריס ומה מסמלת תגובתו של פנחס?
כיצד עלינו לשאוף להתנהג ואיך להגיב כשאנחנו רואים התנהגות מתריסה ומנוגדת לערכים של עצמנו?

איך בלעם שניחן בעוצמה רוחנית המשולה עפ"י חז"ל לעוצמות נבואיות של משה, הורד בדרגתו לאחר שהאתון עליה רכב, ראתה את מה שהוא לא יכול היה לראות?
כיצד הבחירה של בלעם במעשה תאווה ורשעות מתקיימת בכל אחד מאיתנו ואיך זה משפיע עלינו כפרטים וכחברה?
האם אנחנו זוכרים לראות את מעלת החברים שלנו ולא את חסרונם, שהרי זוהי החברה המתוקנת ואלו הם אנחנו על סמך מי שמקיף אותנו?
זכתרם,ן כמה פעמים ראיתן.ם היום את הטוב בא.נשים?