בפרק של היום אנחנו צוללים לרגע שבו הגוף מבקש לעצור, הראש מתווכח, והלב… ממשיך לרוץ. אנחנו יוצאים למסע בעקבות הריצה למרחקים ארוכים ומגלים איך היא נוגעת בזהות שלנו, ביחסים שלנו עם כאב, וביכולת לבחור להמשיך למרות הרצון לעצור.
לשם כך הזמנתי לשיחה את ד"ר אסף לב, אנתרופולוג וסוציולוג ספורט, חוקר מאמץ גופני וביצועים ספורטיביים. סגן דיקן למחקר ומרצה בחוג לספורטתרפיה בפקולטה למקצועות הבריאות, הקריה האקדמית אונו, ומרצה באוניברסיטת רייכמן.
בפרק בחנו את המושג "לימינליות", אותו מרחב של "בין לבין", וניסינו להסביר את החוויה התודעתית שרצים רבים מכירים אך לא תמיד יודעים לקרוא לה בשם.
נגענו גם בחיבור המורכב שבין עונג לכאב: למה עבור רצים מסוימים הכאב הופך להוכחה ולמשמעות, בעוד שעבור אחרים הוא רק מחסום שצריך לעבור? דיברנו על ההבדל שבין מוטיבציה פנימית לחיצונית ועל הכוח של קבוצת הריצה לייצר תחושת שייכות עמוקה, לפעמים אפילו בלי מילים.
לבסוף, בחנו את הריצה כמפגש עם עצמנו.
שאלנו מהי המתנה הגדולה ביותר שהריצה מעניקה לנו, ואיך היא הופכת לכלי שמרחיב את החיים שלנו ולא רק כזה שמשפר את הכושר הגופני.
זו הייתה שיחה עמוקה ומעוררת מחשבה על גבולות היכולת והרוח האנושית.
הפרק רלוונטי לכל מי שרץ, לכל מי שמתמודד עם אתגרים פיזיים ומנטליים, ובעצם לכל מי שרוצה להבין קצת יותר טוב את המנוע הפנימי שמניע אותנו קדימה.
האזנה נעימה, מיקה